בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב (להלן: "
אגודת הכורמים" או "
המשיבה"), בטענה כי קיפחה את המבקשים וחברים נוספים שהיו חברי האגודה בעבר, בכך שהוציאה אותם מן האגודה שלא כדין ובדרך פסולה, ונישלה אותם מזכויותיהם באגודה.
1.
רקע
(א) המשיבה היא אגודה שיתופית חקלאית שנוסדה לפני כמאה שנים, ועוסקת בעיקר בגידול ענבי יין, בייצור יינות ובעיבודם ובשיווק מוצריה בישראל ובחו"ל. בבעלות המשיבה יקבים בראשון לציון, בזכרון יעקב, בדלתון וביתיר. 25% מהון המשיבה מוחזק ע"י כורמים שפועלים במסגרת הסוכנות היהודית, והיתר בידי כורמים פרטים.
(ב) בשנת 2000 פנתה קבוצת כורמים פרטיים (להלן: "
קבוצת הכורמים") לרשם האגודות (להלן: "
הרשם") בתביעה לתקן את פנקס החברים של האגודה ולהשיב את רישומם כחברים בפנקס החברים העדכני. המשיבה סברה שחברותם של כורמים אלה פקעה אוטומטית משום שלא עמדו בתנאי שבסעיף 6.ג. בתקנון (להלן: "
התקנון הישן"), לפיו החברות באגודה נפסקת כאשר הכורם חדל להיות "
בעל 40 קנטר ענבים" ("קנטר" - לפי פקודת המשקלות והמידות, 1947, היא יחידת משקל. 40 קנטר הם כ-12 טון). הרשם סבר כדעת האגודה, אך בית משפט לענינים מנהליים סבר אחרת (עמ"נ (י-ם) 342/06
קרן אהרונסון בע"מ נ' רשם האגודות השיתופיות). ביום 7.5.2007 ניתן פסק דין בערעור המנהלי שהגישה קבוצת הכורמים על החלטת הרשם, ובו בוטלה החלטת הרשם, נקבע כי הליך הפסקת החברות ה"אוטומטי" היה פסול, ולפיכך על האגודה לרשום מחדש את חברי קבוצת הכורמים כחברים בה. ערעור שהגישה אגודת הכורמים לבית המשפט העליון נמחק לבקשת הצדדים, לאור הסכמות שהגיעו אליהן (אשר לא פורטו בהליך הנוכחי - א"ש (ברמ 5059/07
אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב בע"מ נ' קרן אהרונסון בע"מ (לא פורסם, 21.5.09)).
(ג) בחודש נובמבר 2007, כחצי שנה לאחר מתן פסק הדין בעניין קרן אהרונסון בע"מ, הפיצה אגודת הכורמים בין חבריה הצעת החלטה של האסיפה הכללית. להצעה צורפה טיוטה לתקנון מוצע חדש שבכוונתה להביא לאישור האסיפה, שבו בוטלה ההגבלה על זהותם של חברי האגודה, לרבות חיובם בבעלות בכרם וביבול של 40 קנטר ענבים בשנה, או חיוב בשווק היבול לאגודה.
(ד) חודשים ספורים לאחר הפצת טיוטת התקנון המוצע התקיימו הליכי שימוע לכל החברים שלא עמדו בתנאי החברות באגודה על פי התקנון הקיים (הישן). השימוע התקיים לפני ועדת שלושה, בראשות השופט (בדימוס) יצחק רביבי, ובסופם נקבע כי חברים שלא עמדו בתנאי הנקוב בסעיף 6.ג. יימחקו מפנקס החברים.
(ה) המבקשים, שחברותם באגודה נשללה לאחר הליכי השימוע, סבורים כי חברותם באגודה הופקעה שלא כדין, והגישו ביום 18.3.10 בקשה זו, לאישור תובענה ייצוגית, בטענה שהפקעת החברות באגודה על פי הוראת סעיף 6.ג. בתקנון הישן קיפחה אותם ועוד כמאתיים חברים נוספים, ויש לבטלה.
(ו) האגודה הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה להסדר בהתאם לסעיף 350 בחוק החברות, תשנ"ט-1999, שנועדה ליתן תוקף משפטי להסדר בינה לבין חבריה, לרבות בנושא אישור התקנון החדש (פר"ק 32008-01-10). נוסח ההסדר דומה מאוד לטיוטת התקנון שהופצה בחודש נובמבר 2007, שבו נמחקה העילה בדבר הפסקת חברות שבסעיף 6.ג. בתקנון הישן. התקנון החדש אושר כחלק מהסדר חברים, סמוך לפני מועד הגשת תגובת המשיבה לבקשת האישור הנוכחית (להלן: "
התקנון החדש").
(ז) לפי הסכמת הצדדים לא נחקרו המצהירים, אף לא הוגשו סיכומים, אך הצדדים הפנו לספרות משפטית.
2.
טענות הצדדים
(א) המבקשים טוענים כי שלילת זכותם כחברים באגודה עומדת בניגוד להוראות פסק הדין בענין קרן אהרונסון בע"מ, בניגוד לחובת האמון המוגברת של המשיבה כלפיהם, ובניגוד לדין. המשיבה בקשה להוציאם אל מחוץ לאגודה, בידעה שתוך זמן קצר בדעתה לתקן את התקנון ולאפשר לכל אדם, לרבות מי שאינו כורם, להיות חבר בה. על כן, ההחלטה להוציא את קבוצת הכורמים מהווה החלטה מקפחת לפי סעיף 191 בחוק החברות. לחילופין יש בהחלטה משום גזל זכויות קניין של המבקשים, עשיית עושר ולא במשפט, וקיום חוזה שלא בתום לב, לפי סעיף 39 בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. המבקשים עותרים להחזירם להיות חברי האגודה, כחברים שווי זכויות לכל חבר אחר.
המבקשים מוסיפים כי התקנון החדש קבע מנגנון שרירותי ומפלה לייחוס הון המניות לחברים.
(ב) המשיבה סבורה שיש לדחות את הבקשה, שהיא משוללת יסוד משפטי, משום שהליכי השימוע שבתומם אושרה ההחלטה להפסיק את חברותם של המבקשים קדמו לאישור התקנון החדש, וממילא כוונה להחליף בעתיד את התקנון אינה מאיינת את תקפו של התקנון הקיים.
עוד נטען, כי הבקשה אינה עומדת בתנאים לאישור תובענה ייצוגית: המבקשים 2-12 לא צרפו תצהיר מטעמם, ועל כן יש למחוק אותם מן הבקשה; המבקשים אינם מחזיקים ב"ניירות ערך", ולכן אינם עומדים בתנאי סעיף 5 בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "
חוק תובענות ייצוגיות"), ואין להם עילה לפי חוק תובענות ייצוגיות.
כמו כן נטען כי התנאים המצטברים המנויים בסעיף 8 בחוק תובענות ייצוגיות אינם מתקיימים משום שהתובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה או ההוגנת להכרעה: ראשית, קבוצת התובעים ידועה, מוגדרת ומצומצמת בהיקפה, ולפיכך הדרך המתאימה לבירור טענות המבקשים היא בסדר דין רגיל. ושנית, י רשם האגודות השיתופיות הוא בעל הסמכות והמומחיות לדון בטענות המבקשים בעניין תיקון פנקס החברים באגודה, ולא בית המשפט.
התובענה גם אינה מעוררת שאלה משותפת לחברי הקבוצה, שעניינו של כל אחד מהם נדון בנפרד ע"י ועדת השימוע שנערכה, בשים לב לנסיבות האישיות של כל אחד.
3.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, במסמכים שצורפו אליהם ובחומר המשפטי, הגעתי למסקנה שיש לאשר את התובענה הייצוגית, מן הטעמים שיפורטו להלן.
(א) חוק תובענות ייצוגיות קובע את התנאים לאישור תובענה ייצוגית, בעיקר בסעיפים 3, 4 ו-8 בחוק: סעיף 3 בחוק קובע על אלו נושאים חל החוק; סעיף 4 בחוק קובע מי רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובשם מי; וסעיף 8(א) בחוק קובע: